ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר ואתה מרבבות קדש מלך בשר ודם יושב בפמליא שלו יש בה בני אדם נאים ממנו ויש בה בני אדם ארוכים ממנו ויש בה בני אדם גוצים ממנו ויש בה בני אדם גבורים ממנו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש, וכשנגלה עליהם על הים מיד הכירוהו שנאמר זה אלי ואנוהו, כך היו האוה"ע שואלים את ישראל ואומרים להם מה דודך מדוד שכך את מומתין עליו שכך אתם נהרגין עליו שנאמר על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום, כלכם נאים כלכם גבורים בואו והתערבו עמנו, וישראל אומרים להם נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירין אותו דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז וגו' עיניו כיונים על אפיקי מים וגו' לחייו כערוגת הבשם וגו' ידיו גלילי זהב וגו' שוקיו עמודי שש וגו' חכו ממתקים, כיון ששמעו אומות העולם נויו ושבחו של מי שאמר והיה העולם, אמרו להם לישראל נלך עמכם שנאמר אנה הלך דודך היפה בנשים וגו', וישראל אומרים להן אין לכם חלק בו אני לדודי ודודי לי: